מחמאה כנה?! מחמאה שאכן משקפת את מקבלה.

מבוגרים וילדים יודעים להבחין מתי המחמאה שנתנו להם אכן משקפת את תכונות האופי שלהם ואת הביצועים שלהם, ומתי היא תלושה מהמציאות.

מתמקדים בחוזקות של הילד ולא בחולשות.

מחמאות צריכות להיות מדויקות מאוד. אני לא אומַר לילד שאין לו כישרון ציור: אתה מצייר כמו פיקאסו. אני אחפש את מוקדי החוזק של הילד ואעצים אותם. אם לילד יש הבנה מתמטית, אעצים אותו כשאומר לו שהוא יכול להיות מתמטיקאי מצטיין. אם הילד יודע להביע את עצמו בכתב, אעצים אותו ואומר לו שהוא יכול להיות סופר מוצלח מאוד. וכך גם לגבי ילד שיש לו יכולת מנהיגות טובה ומוביל את חבריו, או ילד בעל כישורים חברתיים טובים – נעצים אותם בתחום החזק שלהם.

הווארד גארדנר (פסיכולוג, פרופסור לקוגניציה ולחינו בהרווארד): "השאלה היא אינה אם הילד הוא חכם או לא, אלא באיזה תחום הילד מוצלח."

עלינו, בתור מורים, מוטלת האחריות לחפש את התחום, לחפש את הניצוץ בעיניים של הילדים, כדי לדעת איך להעצים אותם.

ולא נחמיא באופן חד-פעמי. נהדהד את המחמאה כמה וכמה פעמים ביום, בשבוע. בסופו של דבר הילד סופג ומאמין למה שהוא שומע – בתנאי שהמחמאה מחוברת למציאות.

איך להחמיא? להביט לילד בעיניים (בגובה העיניים) ולהחמיא לו. לשים לב, שהבעות הפנים שלנו תואמות את המחמאה, ילדים יודעים לקרוא שפת גוף מאוד טוב, ואם אנחנו לא נאמין למה שאנחנו אומרים גם הילד לא יאמין לנו.

כללים למחמאה כנה:

1.       מחמאה אמיתית.

2.       להאמין במה שאנחנו אומרים.

3.       להביט בילדים בגובה העיניים.

4.       להחמיא מספר פעמים ביום.

למה להחמיא? למה זה טוב?

תחושת המסוגלות של הילד עולה, הוא מתחיל להאמין בעצמו, לרקום חלומות לעתיד, יש לו מטרה, יש לו ייעוד.

תחמיאו – תעצימו את הילדים.

מרווה קולינס (מורה אמריקאית, זוכת פרסי חינוך): "בתוך כל תלמיד נצור ילד מבריק."  

מזי ג'ורנו,        

הוראה מותאמת.

 

*בהשראת הפסיכולוגיה החיובית.